לפרופסור גיא בן סימון היקר, יש תינוקות שמתחילים את החיים שלהם בשקט, בצעדים קטנים של גילוי. אור, צבעים, פנים מחייכות. אבל יש רגעים נדירים וקשים שבהם העולם הזה כמעט נלקח מהם עוד לפני שהספיקו לראות אותו. כך היה עם התינוק שלנו. בן חמישה חודשים בלבד, וכל עולמו עוד לפניו, ובכל זאת עמדנו מול האפשרות הכואבת שזהו פחד שקשה לתאר במילים, שהוא יאבד את הראייה שלו. כי כשילד קטן עומד לאבד את היכולת לראות, נדמה שהעולם כולו מחשיך יחד איתו. ובתוך הרגע הזה נכנסת אתה. גורל של אדם קטן מונח בידיים של אדם אחר. בידיים יציבות, בידע עמוק, ובעיקר באנושיות גדולה לקחת על עצמך משימה שהיא הרבה מעבר לניתוח. הניתוח שביצעת לא היה רק פעולה רפואית, אלא להגן על עתיד של תינוק קטן. הוא היה רגע שבו פתחת מחדש את החלון אל העולם. יש משפט שאומר שרופאים מצילים חיים. אבל לפעמים רופא עם שליחות אמיתית מציל גם את האור שבתוך החיים. הידיים שלך אולי פעלו במשך שעות ספורות, אבל המשמעות של מה שעשית תלווה את הילד הזה ואת משפחתנו כל החיים. בזכותך הוא יוכל לראות את העולם, לגלות אותו ולהביט בעיניים של האנשים שאוהבים אותו. אולי עבורך זה היה עוד ניתוח מתוך רבים. אבל עבור הילד שלנו זה היה ההבדל בין עולם של חושך לבין עולם של אור. כמו שהבטחת, "שאתה מתייחס לכל המטופלים באותו יחס כמו אל בני משפחתך", כך קיימת. ועל המתנה הזו נודה לך כל חיינו.